מייזלר

בעיתון סוף השבוע, כתבו רבות על קאמי שמלאו 50 שנה למותו או משהו כזה. דיברו הרבה על המורה המיתולוגי שבזכותו הגיע קאמי לאן שהגיע. נזכרתי במייזלר.

מייזלר היה המנהל האגדי של בויאר. הוא זה שהקים אותו ורוחו שרתה בכל. הוא היה מן מנהל על גם של הפנימיה וגם של בית-הספר. אני סיימתי את היסודי עם שלושה שליליים. צריך באמת להשתדל כדי לסיים את היסודי עם ציונים כאלה. בבת-ים, שום בית-ספר לא רצה אותי. שלחו אותי לעמל או לאורט. העתיד נראה די רע. למזלי, אחותי הגדולה למדה בזמנו באוניברסיטה של ירושלים והכירה בחורה שהייתה מדריכה בבויאר. כך הגעתי לשם. עשיתי מבחני כניסה, באתי לראיון עם אבא שלי. אני זוכר שדיברו איתי מעט באנגלית ולהפתעתי קיבלו אותי. כך הצילו אותי. מייזלר הציל אותי. לקח תלמיד נכשל לפנימיית המחוננים שלו.

אחרי שנים רבות. ראיתי אותו במסעדה. הוא היה זקן על כיסא גלגלים, כבר מזמן עזב את בויאר. ראיתי שהוא מזהה אותי אבל התביישתי לגשת אליו וכך יצאתי את המסעדה מבלי לפנות אליו. אחרי זמן קצר, מייזלר לקח את האוטו כדי למות ביער. נמאסה עליו הזקנה ואני כמו אידיוט אפילו לא עצרתי לרגע לומר שלום ותודה.