מצאתי דברים ישנים שכתבתי. זה מיולי 2005:
מלאכת
הכתיבה
מעשה שהיה כך היה.
בכניסה לשוק מחנה יהודה, בבוטקה, שני שוטרי
מג"ב עומדים משני צידי המעבר הצר והמוצל שכל באי השוק נאלצים לעבור דרכו. הוא
אתיופי, היא רוסיה או מהאיזור ההוא. שניהם צעירים. זהו השירות הסדיר שלהם. בגדיהם
מונחים עליהם ברישול, עור פניהם מחוטט, פצוע, פגוע. הם כשני ילדים בתחפושת לא להם.
העמידה עייפה, מרושלת. הם מדברים זה לזו כאילו הם לבד, כאילו שכל הקהל הרב העובר
דרכם כלל אינו קיים. זה מה שמושך את תשומת ליבי. בזמן שאני חולף על פניהם, אני
שומע אותה שואלת: "אתה רוצה סטוץ?" הוא עונה משהו קצר שאיני קולט והיא
ממשיכה: "אתה לא יודע מה זה סטוץ?" זה כל מה שאזניי קולטות. אני ממשיך
בדרכי, ממהר לדוכן המיצים לקנות לי כוס גדולה של תמר הינדי. ארבעה שקלים. הרבה
יותר ממה שחשבתי. לאחר כשתי דקות אני חוזר ורואה אותם עומדים זה לצד זו. הוא משעין
נייר ורוד שעליו מודפסת פרסומת למוצרים מוזלים וכותב בעיפרון. אני מזהה כתב
אתיופי.
זה כל מה שהיה. וזה מה שהוספתי:
היא: "אתה רוצה סטוץ?"
הוא: "לא."
היא: "אתה לא יודע מה זה סטוץ?" הוא
מחייך במבוכה. "לא. מה זה?"
היא: "סטוץ, זה כשבחור ובחורה נפגשים רק
לפעם אחת בשביל לעשות את זה."
הוא: "ומה הם עושים כשהם נפגשים פעם
אחת?"
היא: "מזדיינים.
-
באמת?
-
כן.
-
יש אנשים שעושים את זה?
-
אתה רוצה?
-
עם מי?
-
אני יכולה לסדר לך.
-
עם מי?
-
איתי.
-
אנחנו כל היום עומדים ביחד בשמש, את ואני.
-
מה זה קשור?
-
את מסריחה.
-
אתה לא רוצה?
-
לא. לא איתך. אני מכיר אותך.
-
אני יכולה לסדר לך מישהי אחרת.
-
מי?
-
אני מכירה.
-
מי?
-
יש הרבה שירצו לעשות את זה איתך.
-
באמת?
-
אומרים שיש לכם גדול.
-
מה?
-
הזין.
הוא שותק לרגע. לא מביט בה, עושה את עצמו ממלא
את תפקידו כשוטר, דורש מעובר אורח אקראי לעצור ולפתוח את התיק כדי שיראה שלא
מסתתרת בתוכו שום פצצה. היום חם. הוא מוכן היה לוותר על שבת בבית רק בשביל מקלחת
קרה של שעה. עוד ארבע שעות למשמרת. "את יודעת איך אומרים זין באתיופית?
-
לא.
-
מטריה.
-
אתה צוחק עלי.
-
נשבע לך." היא צוחקת לעצמה. מטומטמת, היא חושבת.
את והפה הגדול שלך. עוד פעם הוא יחשוב שאני נותנת ככה לכל מי שזז. תסתמי, מפגרת.
תסתמי. "שאני אראה לך איך כותבים את זה?
-
תראה." היא עוברת לצד שלו. הוא מרים נייר
מהריצפה, מוציא עפרון מהכיס וכותב בריכוז ובאיטיות. ברגע זה, יכולים לעבור לידם
עשרה מחבלים עם טונות של פצצות. לא איכפת להם. הם לבד עכשיו.
