ועוד על שינוי...

תמיד, כשאני מלמד משחק, בשיעור הראשון, אני מסביר לתלמידים החדשים את הדבר הבא: הם כביכול באו לשיעורי משחק כדי ללמוד. אבל זה לא נכון. מה שהם באו לעשות הוא לא לעשות כלום, לא לגעת בכלום ולא לשנות כלום והדרישה שלהם ממני היא שאני אגיד להם כמה שהם מדהימים ובעצם, באמת אין לי מה ללמד אותם משום שהם פשוט מושלמים. התפקיד שלי, אני אומר להם, הוא לגרום להם כנגד רצונם לעבור שינוי בתכסיסים ובתחבולות.

תמיד, התלמידים מקשיבים לנאום הקטן הזה שלי בריכוז רב ומהנהנים כמבינים בדיוק על מה אני מדבר ומסמנים לי שאיתם, זה לא יקרה, איתם, זה יהיה אחרת לגמרי, איתם, אני אוכל לחולל את השינוי כבר בשיעור השני. ואז אני מבלה איתם שנה שלמה בה אני מנסה בתכסיסים ובתחבולות לגרום להם לשינוי המיוחל על-מנת שיתחילו להיות משהו שאפשר לקרוא לו "שחקן".

אנשים לא רוצים שינוי. אנשים פוחדים ממנו. אנשים מעדיפים את הרע הקיים על השינוי הלא-ידוע. רק אם הקיים יהפוך לבלתי-נסבל יוכל מישהו לעשות את השינוי המיוחל. אין דרך אחרת.

מתי יהיה שלום? כשבאמת יהיה פה רע.

ומה זה רע? משהו לחלוטין סובייקטיבי. משהו רע עבור האחד יכול להיות נסבל עבור האחר.

ועוד משהו:

בסיום הטיפול הראשון שלי, אמרה לי הפסיכית שמה שהיא עשתה עם בן-אדם רגיל בשלושה חודשים, איתי הייתה צריכה לעשות בשש שנים וגם לא סיימה.

אז תראו מי מדבר...

שכחתי מהבלוג הזה בכלל

שכחתי ממנו או שלא היה לי מה לכתוב אבל הנה, אני מגיע אליו הערב במקרה ואם זה לא היה שלי, הייתי אומר, וואללה. אחלה רעיון. פתחתי אותו באביב השנה ומאז לא נגעתי בו. אז מה קרה מאז?
1. כלום.
2. הפסקתי טיפול (נגמר הכסף).
3. חזרתי לכתוב (אם אפשר לקרוא לזה כך. אני כותב מחזה. ז'יל התקשר אלי והציע לי לכתוב. אמרתי בסדר. אני נאבק בו בשיניים (המשפט הזה נשמע דו-משמעי: בו בז'יל או בו במחזה ואני משאיר אותו כך). בשבוע הבא הוא (ז'יל) אמור להגיע עם עוד חבר לקרוא את מה שכתבתי בינתיים. פחד אלוהים).
4. הפסקתי לעשן (שוב).
5. הילדים גדלים. יש לי ילדה מתבגרת בבית עם פה גדול. פחד אלוהים.
6. הכסף נגמר (נעמי ואני נלחמים בכסף שאין והתחושה הכללית היא שאנו הולכים להפסיד בקרב הזה ולהתרסק על הפנים. נזכרתי בספר הזה "פחדרון בארון". ספר ילדים שהקראתי לילדים ובו הילד נורא פוחד מהמפלצת בארון אבל הנה, כשהוא מעז להביט בה ולהלחם בה, הוא מגלה שהמפלצת לא נוראית כל-כך והם הופכים לידידים טובים. איזה יופי. אז הנה, המפלצת שלי היא נוראית ולא משנה שאני מסתכל עליה בפנים, היא עדיין מפחידה ואין שום סיכוי בעולם שאני אנצח אותה).
7. אני שונא את עצמי (לא חדש).
8. אני שונא את העולם (הולך כל בוקר לעבודה עם פרצוף תחת. אני שואל את עצמי מה קרה לי או בעצם, למה זה קורה לי כל כמה שנים שאני כועס כל-כך על כל הסובבים אותי. כמו תחושה של אכזבה. כל העולם מאוד מאכזב אותי. כאילו שכל העולם חייב לי משהו).
9. הייתה לי שיחה קצרה עם מישהי דרך האינטרנט והבנתי שהיא מצאה את האושר שלה איפשהו באיזור ההשלמה. אני מקנא בה. אני לא מבין אותה. זה נראה לי נכון. זה נראה לי נורא.
10. אז מה יהיה? זאת השאלה. יש לי פטנט כזה שאני סוגר לי את כל האפשרויות כדי לאלץ את עצמי לעשות איזשהו שינוי. אני נמצא במקום הזה. כועס על כולם, שונא את כולם, לא מוכן להשלים או להתפשר ומקווה שהמקום שהגעתי אליו יגרום לי סוף כל סוף להזיז את התחת השמן שלי).
11. זה מה שיש לי להגיד.