שכחתי ממנו או שלא היה לי מה לכתוב אבל הנה, אני מגיע אליו הערב במקרה ואם זה לא היה שלי, הייתי אומר, וואללה. אחלה רעיון. פתחתי אותו באביב השנה ומאז לא נגעתי בו. אז מה קרה מאז?
1. כלום.
2. הפסקתי טיפול (נגמר הכסף).
3. חזרתי לכתוב (אם אפשר לקרוא לזה כך. אני כותב מחזה. ז'יל התקשר אלי והציע לי לכתוב. אמרתי בסדר. אני נאבק בו בשיניים (המשפט הזה נשמע דו-משמעי: בו בז'יל או בו במחזה ואני משאיר אותו כך). בשבוע הבא הוא (ז'יל) אמור להגיע עם עוד חבר לקרוא את מה שכתבתי בינתיים. פחד אלוהים).
4. הפסקתי לעשן (שוב).
5. הילדים גדלים. יש לי ילדה מתבגרת בבית עם פה גדול. פחד אלוהים.
6. הכסף נגמר (נעמי ואני נלחמים בכסף שאין והתחושה הכללית היא שאנו הולכים להפסיד בקרב הזה ולהתרסק על הפנים. נזכרתי בספר הזה "פחדרון בארון". ספר ילדים שהקראתי לילדים ובו הילד נורא פוחד מהמפלצת בארון אבל הנה, כשהוא מעז להביט בה ולהלחם בה, הוא מגלה שהמפלצת לא נוראית כל-כך והם הופכים לידידים טובים. איזה יופי. אז הנה, המפלצת שלי היא נוראית ולא משנה שאני מסתכל עליה בפנים, היא עדיין מפחידה ואין שום סיכוי בעולם שאני אנצח אותה).
7. אני שונא את עצמי (לא חדש).
8. אני שונא את העולם (הולך כל בוקר לעבודה עם פרצוף תחת. אני שואל את עצמי מה קרה לי או בעצם, למה זה קורה לי כל כמה שנים שאני כועס כל-כך על כל הסובבים אותי. כמו תחושה של אכזבה. כל העולם מאוד מאכזב אותי. כאילו שכל העולם חייב לי משהו).
9. הייתה לי שיחה קצרה עם מישהי דרך האינטרנט והבנתי שהיא מצאה את האושר שלה איפשהו באיזור ההשלמה. אני מקנא בה. אני לא מבין אותה. זה נראה לי נכון. זה נראה לי נורא.
10. אז מה יהיה? זאת השאלה. יש לי פטנט כזה שאני סוגר לי את כל האפשרויות כדי לאלץ את עצמי לעשות איזשהו שינוי. אני נמצא במקום הזה. כועס על כולם, שונא את כולם, לא מוכן להשלים או להתפשר ומקווה שהמקום שהגעתי אליו יגרום לי סוף כל סוף להזיז את התחת השמן שלי).
11. זה מה שיש לי להגיד.
1. כלום.
2. הפסקתי טיפול (נגמר הכסף).
3. חזרתי לכתוב (אם אפשר לקרוא לזה כך. אני כותב מחזה. ז'יל התקשר אלי והציע לי לכתוב. אמרתי בסדר. אני נאבק בו בשיניים (המשפט הזה נשמע דו-משמעי: בו בז'יל או בו במחזה ואני משאיר אותו כך). בשבוע הבא הוא (ז'יל) אמור להגיע עם עוד חבר לקרוא את מה שכתבתי בינתיים. פחד אלוהים).
4. הפסקתי לעשן (שוב).
5. הילדים גדלים. יש לי ילדה מתבגרת בבית עם פה גדול. פחד אלוהים.
6. הכסף נגמר (נעמי ואני נלחמים בכסף שאין והתחושה הכללית היא שאנו הולכים להפסיד בקרב הזה ולהתרסק על הפנים. נזכרתי בספר הזה "פחדרון בארון". ספר ילדים שהקראתי לילדים ובו הילד נורא פוחד מהמפלצת בארון אבל הנה, כשהוא מעז להביט בה ולהלחם בה, הוא מגלה שהמפלצת לא נוראית כל-כך והם הופכים לידידים טובים. איזה יופי. אז הנה, המפלצת שלי היא נוראית ולא משנה שאני מסתכל עליה בפנים, היא עדיין מפחידה ואין שום סיכוי בעולם שאני אנצח אותה).
7. אני שונא את עצמי (לא חדש).
8. אני שונא את העולם (הולך כל בוקר לעבודה עם פרצוף תחת. אני שואל את עצמי מה קרה לי או בעצם, למה זה קורה לי כל כמה שנים שאני כועס כל-כך על כל הסובבים אותי. כמו תחושה של אכזבה. כל העולם מאוד מאכזב אותי. כאילו שכל העולם חייב לי משהו).
9. הייתה לי שיחה קצרה עם מישהי דרך האינטרנט והבנתי שהיא מצאה את האושר שלה איפשהו באיזור ההשלמה. אני מקנא בה. אני לא מבין אותה. זה נראה לי נכון. זה נראה לי נורא.
10. אז מה יהיה? זאת השאלה. יש לי פטנט כזה שאני סוגר לי את כל האפשרויות כדי לאלץ את עצמי לעשות איזשהו שינוי. אני נמצא במקום הזה. כועס על כולם, שונא את כולם, לא מוכן להשלים או להתפשר ומקווה שהמקום שהגעתי אליו יגרום לי סוף כל סוף להזיז את התחת השמן שלי).
11. זה מה שיש לי להגיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה