פרידה

חלמתי הלילה שנ' נפרדת ממני. ישבנו סביב שולחן, היא ואני, באמצע מדרחוב בן-הלל שבמרכז העיר. היא לבשה חולצת טריקו שחורה, חשבה וחשבה ארוכות איך לומר לי את זה, חיפשה את המילים, את הביטוי הנכון שיביע את מבוקשה. היא הביטה הצידה ואמרה: "כן..." והמשיכה לחשוב עוד. אז פנתה אלי ואמרה: "תראה,..." ועיניה התמלאו דמעות. בזמן שכואב לנ', עיניה נסוגות כביכול וניתן לראות את האישונים כולם. פניה הופכות לפני ילדה קטנה עם עיניים פעורות לרווחה. ילדה אבודה. כך נראתה עכשיו. אבל הצלחתי להערים עליה והתעוררתי עוד לפני שאמרה את מה שביקשה.
מישהי פעם אמרה לי שכל החלומות שלה תמיד מתגשמים. אני אמרתי ששלי לא. אף-פעם.