כבר איזה שנתיים שאני מפסיק לעשן. זה הולך פחות או יותר כך: אני מפסיק לעשן, אחרי כמה ימים, אני מרגיש שזה משפיע עלי לטובה, גם פיזית וגם נפשית. אני מתאמץ פחות, אני חיובי יותר, אני מתחיל לעשות הליכות, קצת להתאמן. אני מרגיש ממש טוב עם עצמי וברגע שאני אומר לעצמי כמה זה מטומטם זה לעשן, אני חוזר לעשן ואז, מהר מאוד, אני מרגיש רע. כל דבר דורש ממני מאמץ, אני עושה פחות ופחות וגם נכנס לדיכאון ואחרי כמה ימים או מקסימום שבועות שאני מרגיש שבקצב הזה, אני אמות עוד לפני הקיץ. אז, אני חוזר ומפסיק לעשן וכך, חוזר חלילה. שנתיים שאני ככה.
נכנסתי לאתר של קופת החולים כדי לראות אם יש להם כלים לעזור והם שלחו אותי לרופאה נחמדה שהיא רופאת משפחה בהכשרתה, היא נתנה לי למלא שאלון, הציעה מסטיקים ומדבקות להפסקת העישון, דיברנו על החיים ומהר מאוד היא הציעה שאקח גם כדורים נגד דיכאון. אמרתי לה שאני לא צריך עזרים כדי להפסיק. אני מפסיק בלי בעיה. זה כמו מארק טוויין שאמר שזה שטויות להפסיק. עובדה. הוא מפסיק לעשן לפחות ארבעים פעם ביום. אותו דבר אצלי. כשאני מספיק מגויס, או סתם מיואש, אני מחליט להפסיק ואז, אני יומיים או שלושה שוכב במיטה חולה, לא מתפקד ואט-אט חוזר לעצמי. הבעיה זה אחר-כך. הנה. תוך כדי הפגישות עם אותה רופאה (שלוש במספר) חזרתי לעשן, הפסקתי ושוב חזרתי. כרגיל.
אני שואל את עצמי למה כל-כך קשה לי לעשות משהו פשוט ומובן מאליו. זה לא שעישון הוא לא בריא, עישון עושה אותי חולה. ממש חולה. ברמה שאני באמת לא בטוח שאגיע לקיץ.
ואז, אני נזכר במטפלת חכמה שפעם אמרה לי: אתה פותר בעיה כדי להתפנות לבעיה הבאה. אם יש בעיה שעל פני השטח היא פשוטה ומשום-מה אתה לא מצליח להיפתר ממנה, זה אולי בגלל שאתה פוחד מבעיה אחרת ועל-כן, אתה לא מתפנה אליה. תחשוב על הבעיה שממנה אתה באמת פוחד כי אולי היא הסיבה לכך שאתה לא נפתר מבעיה מפגרת כמו בעיית העישון שלך.
ומה הבעיה שאני כל-כך פוחד ממנה?
בואו נעשה רשימה.
1. אני בחובות שאינם נגמרים ואט-אט תופחים למימדים שאין לי מושג איך אשתחרר מהם.
2. לא מוצא עבודה ולא מוצא את הכוחות לחפש. קיבלתי לפני שנתיים החלטה שאני מפסיק עם עבודות הדחק האלה שעבדתי בהן כל חיי. אני שחקן, אני איש תיאטרון וזה כל מה שאני מוכן לעבוד בו והתוצאה? שאני מעט מאוד עובד ובקושי מפרנס.
3. אגב עבודה: השנה ישבתי וכתבתי מחזות וסיפורים ושלחתי לכל-מיני קולות קוראים, תיאטראות, פרוייקטים. כולם כולל כולם נדחו על הסף. זה גרם לי לשיתוק מוחלט. כבר חודשים שאני לא מסוגל לראות אות מודפסת מול עיניי. בורח אל סרטונים מטומטמים באינטרנט או אל סרטים גרועים בטלוויזיה.
4. אני עייף ולא רואה עתיד.
אז אולי, עכשיו, ברור יותר למה אני לא מפסיק לעשן. להיות חצי-חולה ולא-מתפקד מאפשרים לי לא להתמודד עם הבעיות הגדולות שמהן אני פוחד באמת ומהן אני לא רואה שום פתרון. ואם הקיץ אמות, אז, אשתחרר סוף-כל-סוף מהבעיות האלה שאני סוחב אתי על הגב כמו גיבנת שאינה מרפה.
זה נשמע נורא. אני יודע. מצטער. אני באמת עייף.
