כל הזמן אומרים לי: למה אתה לא מדבר? למה אתה לא אומר? למה אתה ישר כועס? כשלמדתי משחק לימדו אותי בין השאר שדמות בהצגה מדברת רק כשהיא יכולה להשיג מזה משהו. אז, אם אין מה להשיג, מה הטעם?
אתה ואני חברים כבר כמה זמן. ישבנו הרבה ביחד, שתינו קפה, דיברנו. דיברנו על הכל. אתה שיתפת אותי במה שעובר עליך ואני שיתפתי אותך במה שקורה לי והרגשתי כלפיך מה שמרגישים כלפי חבר: שותפות לגורל. זוהי מהות החברות בעיני. אני לא מבקש מחבריי דבר. לא שיעזרו בעתות מצוקה, לא שישמרו איתי על קשר ולא שיהיו לצידי בתקופות חיי אלא שתהיה לשנינו התחושה הברורה שהוא ואני שותפים לאותו גורל. וזה לא אומר שעלינו לעבור את אותם האירועים, את אותן ההצלחות, את אותם החיים. לא. זה פשוט אומר שלו ולי יש אותה ראייה, אותה השקפה, אותו מבט. זה הכל.
אתה רואה את החברות כנראה אחרת. עבורך, כנראה, חברות הוא דבר יותר מעשי. חבר הוא מי שניתן להיעזר בו, לקחת ממנו, להשתמש בו, להתקדם איתו. לחבר יש ערך ואם הערך נעלם, נגמרת גם החברות. אני לא שופט אותך. כך אתה רואה את הדברים. זכותך אבל אני לא יכול לקיים חברות עם אדם כזה כי נוצרת בינינו מערכת לא שיוויונית שבה אני מרגיש מנוצל כי הרי, אני לא מבקש ממך דבר וכל מה שאתה נותן, אני לוקח בשמחה מבלי להרגיש חייב וגם אני נותן לא מתוך מחוייבות אלא מתוך אהבה. קח ואתה לא חייב לי דבר.
אז, כשהחלטת להעמיד את העבודה, את הקריירה ראשון ובחרת לעשות מעשים ולא לשתף אותי, מבחינתך, עשית את המובן מאליו. הרי, העבודה קודמת לכל. הקריירה, הפרנסה עומדת לפני הכל ולא חשבת שאתה פוגע בי. אולי להיפך, אמרת לעצמך: אין בעיה עם זה. כולנו נלחמים על קיומנו ובמלחמה הכל מותר. כמעט הכל וזה לא עומד כנגד דבר אחר כמו חברות למשל. אני דואג לעצמי, לעבודתי, למשפחתי ואלה ערכים עליוניים וכל השאר כאין וכאפס אל מול זה.
שוב, אני לא שופט אותך. הכל בסדר. כשגיליתי את מה שעשית, כעסתי. כעסתי מאוד כי אני שונא, פשוט שונא לצאת אידיוט וזה קורה יותר מדי. אבל, אחר-כך התאבלתי על מה שחשבתי שיש בינינו ועכשיו, אני בסדר. הכל בסדר. אנחנו לא חברים כי אנחנו רואים את המוסד הזה שנקרא חברות באופן שונה. זה בסדר.
אני בטוח שתצליח בחיים, אני בטוח שתגיע רחוק ואני שמח בשבילך. באמת. אין כאן שום ציניות. אני לא מדבר ממקום של מי שחושב את עצמו למוסרי יותר או לצודק. לא. אני לא חושב את עצמי לאדם מוסרי במיוחד. שאל את מי שמכיר אותי. אני גם לא חושב שאני כאן הצודק. אנחנו שונים. זה הכל ויכול להיות שההתנהגות שלך היא ההתנהגות הנאותה. עובדה. אתה עובד ועובר מפרוייקט לפרוייקט ומתפתח וצומח ואני, מה? עובד בעבודות דחק בשביל להביא עוד כמה גרושים הביתה. אני מתנהג כמו אותה דמות שאני מזכיר שוב ושוב מתוך הסרט של וודי אלן, שצועק לעבר הגיבור: ״אני לא אדם שטחי כמוך שכותב מחזה ראשון וישר מעלים אותו בברודוויי. אני כתבתי חמישים מחזות ואף-אחד לא העלו בברודוויי!״ לא גאה בעצמי. לא חושב את עצמי לטוב מאחרים. פשוט רואה את הדברים אחרת.
אז, אני מאחל לך את כל ההצלחה שבעולם. נהניתי מהרגעים הקטנים בינינו ואני ממשיך הלאה כפי שאתה כבר מזמן המשכת.
בברכה,
אילן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה