הנה חלום שחלמתי הבוקר:
אני מקבל טלפון מאבא שלי שאנחנו חייבים לבוא לראות אותו כי מחר הוא מת. הוא נשמע רגיל לגמרי, אפילו טוב מהרגיל, אין בדיבורו סימן לאירוע המוחי שחטף לפני יותר משנה, אבל הוא יודע שמחר הוא מת. אנחנו נוסעים אליו (אין לי מושג מי זה "אנחנו", אבל אני לא לבד), והוא גר במן בית גדול וישן עשוי אבן אפורה או בטון. זה לא ברור. בכניסה, אמא, שאני לא רואה, אומרת לנו לראות מה הם בנו בשבילו. אני לוחץ על כפתור חשמלי שעל הקיר ומגלה מאחור, בחצר רחוקה איזו יריעת צל גדולה שנפרשת מעלה מעלה ועושה צל על כל החצר. מסתיר אותה יריעה אחרת, קרובה יותר. אנחנו ניגשים לחצר ההיא. אבא בכסא גלגלים. אני רואה אותו מתחת לעץ קטן מסוג עץ שזיף סגול כמו זה שיש לי בגינה, הוא אוכל מהפירות הקטנים שלו, הוא בגופיה לבנה המבליטה את הכרס ויש לו סיגריה בפה. אני חושב לעצמי, איזה כיף לו שהוא יכול לעשן עכשיו שהוא הולך למות. אני עדיין לא יכול להרשות לעצמי תענוגות כאלה. פתאום, מעלינו, עף באוויר חתול ג'ינג'י בגלל רוחות מאוד חזקות שאנחנו בכלל לא מרגישים. אני אומר: הנה, בגלל זה אבא שלי חשב שהוא הולך למות, בגלל הרוחות. בחורה שאני לא מכיר מגיעה לחצר כדי לעוף ברוח. היא עפה מעלינו ונחבטת בחזקה בגרם המדרגות של הבית. אנחנו דואגים לה אבל היא קמה מחויכת כאילו כלום לא קרה. יש לה מן קיוסק קטן כזה בחצר של אבא שלי שהיא פותחת במנעול ישן, הקיוסק הוא מן קרוואן ישן, מעץ, יש בו מגירות וארונות קטנים. לא ברור מה היא מוכרת בו. היא נעמדת מאחורי הדלפק ומדברת עם אחד מאיתנו על משמעות החיים. אחר-כף היא תיעלם ותשאיר את הקיוסק פתוח ולא נדע מה לעשות איתו. זהו.
בבוקר מתקשרת ת' ומודיעה שאבא של י' נפטר הלילה. הלוויה בצהריים.
