הבאנו אלינו למשרד בחורה צעירה שתעשה עבודות חשבונאות ובינתיים, היא יושבת וממיינת ניירת. עבודה איומה אבל היא עושה אותה בחיוך גדול. היא בת 19 לערך. היא דתיה עם גרביונים כהים אבל עם תספורת מודרנית. מן ילדה כזאת שעדיין לא החליטה לאן היא הולכת אבל בעצם כבר החליטה לגמרי. ההורים שלחו אותה ללמוד הנהלת חשבונות כדי שיהיה לה מקצוע בזמן שהיא לומדת פסיכולוגיה באיזו מכללה נדחת. יש מלא כאלה בירושלים. בקיצור, ישבתי לידה ושאלתי אותה אם היא מכירה את הסיפור על סיזיפוס וידעתי מה היא תענה. "לא," היא אמרה. איזה כיף שיש עוד אנשים בעולם הזה שלא יודעים דברים טריוויאליים. זה הכיף בירושלים. יש מלא אנשים סביבך שלא יודעים כלום מהחיים שלהם ואתה יכול לחדש להם כל יום על עוד דבר. וזה הכיף בגיל המופלג הזה שאני מגיע אליו. אני יכול לחדש מלא על דברים שפעם כולם ידעו. לפני כמה ימים אמרתי למישהי: "מה, את לא יודעת מי הם ה-DOORS?" רגעי האושר הקטנים שלנו, אנו, האנשים הקטנים. בקיצור, סיפרתי לה, לבחורה, שקוראים לה רבקה (איפה בארץ הזאת אתה תדבר עם בחורה בת 19 שקוראים לה רבקה, אה?) סיפרתי לה על סיזיפוס. על האיש הזה שהאלים הענישו אותו וכך נאלץ שנים להעלות סלע בהר כדי שזה יתגלגל חזרה למטה ואז יאלץ להעלות אותו בחזרה. עבודה ללא שום תכלית. נזכרתי בקאמי שאמר שאי-שם, כשסיזיפוס הגיע עם הסלע קרוב לפסגה, ויכול היה לראות את הנוף מסביב וידע שהנה, הסלע יתגלגל עוד מעט, אותו רגע ספציפי בו יכול היה לנבא את הבאות, הרגע הזה היה בוודאי רגע של אושר. במילים אחרות, גם בסחי ניתן למצוא את האושר. במילים אחרות, לאושר אין קשר למצב בו אתה נמצא, או שבעצם אין קשר ישיר. קאמי מת בתאונה מטופשת ונשאר הבטחה גדולה.
עוד סיפור: כלילה (זאת המנהלת שלי - ההורים שלה החליטו לקרוא לה כך ובגללם היא נאלצת לתקן בכל פעם מחדש ולהציג את עצמה ככלילה בכ' ולא כקלילה בק'. כמו שאנשים אוהבים להגיד "אושר בא'") בקיצור, כלילה צריכה לתת נאום מחר והיא הראתה לי אותו היום. היא אוהבת מבואות, כלילה, כך שהתחילה את הנאום שלה בשיר של ט' כרמי. אמרתי לה: "לא נכון. איך מצאת את ט' כרמי?
- מה, אתה מכיר אותו?
- מה זה מכיר אותו? איך לא סיפרתי לך את זה? אני וטשרני (זה השם שלו) מאותו מסטינג. כשהוא בא אלינו לבית-צבי לראות את אנטיגונה שהוא תרגם, דאגתי לבוא אליו אחרי ההצגה, להשתחוות לפניו ולהודות לו על התרגומים הנפלאים שהוא עשה לתיאטרון. איזה כיף היה להשטטות כך. אני עד היום טוען שהתרגום שלו לסירנו דה-ברז'רק הוא יותר טוב מהמקור. באלוהים. באנטיגונה, טרזיאס העיוור שיודע את העתיד על-פי הציפורים אומר לקריאון שמעשיו יגרמו בסוף ל-"רק רע, רק רע!" וזה נשמע כמו עורב, פשוט וג-או-ני."
עוד סיפור: כלילה (זאת המנהלת שלי - ההורים שלה החליטו לקרוא לה כך ובגללם היא נאלצת לתקן בכל פעם מחדש ולהציג את עצמה ככלילה בכ' ולא כקלילה בק'. כמו שאנשים אוהבים להגיד "אושר בא'") בקיצור, כלילה צריכה לתת נאום מחר והיא הראתה לי אותו היום. היא אוהבת מבואות, כלילה, כך שהתחילה את הנאום שלה בשיר של ט' כרמי. אמרתי לה: "לא נכון. איך מצאת את ט' כרמי?
- מה, אתה מכיר אותו?
- מה זה מכיר אותו? איך לא סיפרתי לך את זה? אני וטשרני (זה השם שלו) מאותו מסטינג. כשהוא בא אלינו לבית-צבי לראות את אנטיגונה שהוא תרגם, דאגתי לבוא אליו אחרי ההצגה, להשתחוות לפניו ולהודות לו על התרגומים הנפלאים שהוא עשה לתיאטרון. איזה כיף היה להשטטות כך. אני עד היום טוען שהתרגום שלו לסירנו דה-ברז'רק הוא יותר טוב מהמקור. באלוהים. באנטיגונה, טרזיאס העיוור שיודע את העתיד על-פי הציפורים אומר לקריאון שמעשיו יגרמו בסוף ל-"רק רע, רק רע!" וזה נשמע כמו עורב, פשוט וג-או-ני."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה