אדם יושב וכותב ומחפש את עצמו, מחפש את הסגנון שלו, את השפה שלו, את הייחודיות שלו. תחילה, הוא יכול להעתיק מסופרים שהוא מעריך, הוא יכול לנסות טכניקות שונות. אני משווה סופר לזמר. לוקח זמן עד שהוא מוצא את עצמו במימד הזר הזה ואם הוא מוצא, זה רק כדי לחפש את עצמו שוב בכל פעם מחדש. לפעמים, החיפוש נערך שנים, לפעמים, הוא נערך תקופה קצרה ויש מי שהחיפוש אצלם לא נערך כלל. אני נזכר שוב בסליירי שקינא למוצרט וניסה להבין מניין באה הגאונות הזו ולא מצא פתרון. אין תשובה לשאלה הגדולה מניין מביא היוצר את החומרים שלו, למה האחד מצליח לגעת בנו והשני לא, למה האחד נראה כגאון והשני כהזוי. כל מה שעליך לעשות הוא להמשיך ולנסות. הרבה מהיוצרים החשובים נתפסו בתקופתם כחולי-נפש, כלא רלוונטיים, כפרזיטים ובכל-זאת המשיכו במלאכתם. כמה מאיתנו מוכנים להתפס כטיפשים רק למען מילוי דף ריק במילים? לא הרבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה