תמיד כשאנשים שואלים אותי מה היא החוויה היפה בחיי, אני מספר את הסיפור הזה: עלינו לארץ בחורף 1970. הייתי בן 9 וחצי. ההורים שלי לא רצו להכניס אותי לבית-ספר ישראלי באמצע השנה והחליטו שאסיים את השנה בצרפתית וזאת כדי להקל עלי את המעבר. כך שלמדתי בבית-הספר של השגרירות הצרפתית ברחוב יפת שביפו. אני ואחותי. שנינו היינו בודדים בשנה הזו. אבא שלי המשיך לעבוד בפאריז וקפץ לארץ כל כמה חודשים ואמא שלי מצאה עבודה ב"משכית" ותפרה שמלות עם רקמות בדואיות שהיו באופנה אז ואחותי ואני היינו לבד. היא למדה בבית הספר התיכון של השגרירות ואני בבית-הספר היסודי. זאת אומרת, שהיא למדה בחדר לידי. כל חדר היה בית-ספר. בחדר שלי היו כל הכיתות של היסודי ובחדר שלה כל הכיתות של התיכון.
כשעלינו לארץ הפכתי מתלמיד חרוץ וחכם שקופץ כיתות לתלמיד בעייתי. יום אחד המורה קראה לאמא שלי לשיחה. הלכנו אליה לבת-ים, הסתובבנו בשדרות העיר והיא אמרה לאמא שלי את המשפט הבא: "הבן שלך הוא כמו שחקן כדורגל שמצליח להגיע עם הכדור עד לשער של היריב וכל מה שנותר לו לעשות הוא לבעוט והוא לא עושה את זה."
בסוף השנה, היינו צריכים להעלות מופע סיום. ההצגה הייתה ללא מילים והסיפור שלה כדלהלן: זוג אוהבים נפגשים על ספסל ציבורי אך הם אינם מצליחים להיות ביחד כי מפרידים ביניהם עוברים ושבים. על הספסל יושב גם קלושאר שיכור (קבצן צרפתי) וקולט את המצב ומחליט לסלק את כל האנשים. לאחר שעושה זאת, נשארים הזוג על הספסל מאושרים. הקלושאר היה התפקיד הראשי ואני רציתי אותו. גם ילד מהשגרירות המקסיקנית רצה אותו. בכיתי ובעזרת המורות, הילד המקסיקני ויתר.
יום המופע הגיע. רק אמא שלי הופיעה. עשינו את ההצגה. אני לא זוכר בדיוק מה היה שם על הבמה אבל אני זוכר שכשירדתי ממנה, ראיתי את המורות שלי עם דמעות של אושר בעיניים, אומרות לי לשוב ולעלות לבמה לתשואות הקהל.
אחר-כך ירדתי לאולם והצטרפתי לאמא שלי והשגריר הצרפתי (אני חושב) פנה אליה ושיבח אותי בפניה. הייתי מאושר.
אז אמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות: להופיע על הבמה כדי שאמא תהיה גאה בי ומאז, אני מנסה לשחזר את החוויה הזו ולא מצליח.
זה כמו הסרט "האזרח קיין". במשך כל הסרט מנסים לברר מה משמעות מילותיו האחרונות: "רוזבאד, רוזבאד." מבררים על הנשים, המאהבות, מי שעבד איתו ולא מצליחים למצוא תשובות. בסוף הסרט רואים פועל שמפנה את הבית וזורק למשרפה מגלשת שלג שעליה כתובה המילה רוזבאד. זו המגלשה שאיתה שיחק כשהיה ילד ועדיים גר אצל הוריו העניים...
לאל אחד וה"רוזבאד" שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה