התקשרתי להגיד שאני מצטער. התחלתי לריב הרבה לאחרונה. "שמת לב שאנחנו רבים הרבה לאחרונה?
- לא." היינו לבד באוטו. בדרך לקניות של שבת.
אפילו הבת שלנו שמה לב. "תפסיקו לריב כל הזמן," היא התלוננה.
בהתחלה נהניתי. הנה, אמרתי לעצמי. הפסקתי לוותר כל הזמן. אני נלחם עכשיו על החופש, על העצמאות שלי.
ואז, הבוקר הרגשתי כמו זקן נרגן. גבר מזדקן שמתלונן, מאשים את הסביבה שלו, את הסביבה הקרובה שהוא אוהב ושהיא אוהבת אותו, הוא מאשים בכל מה שקורה לו או לא קורה לו.
לפעמים, אני פשוט שונא את עצמי.
ואני לא מוצא דרך לתקן את זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה