נעלמתי ככה. חזרתי לתיאטרון. הצטרפתי לקבוצה קטנה ומקסימה. שמה תיאטרון מיקרו. הם יושבים בירושלים. מתעלקים על האולם הקטן של החאן. קפצתי לתפקיד בהצגה ראשונה ונכנסתי לחזרות בהצגה שניה.
מי רצה לכתוב בכלל?
למי היה זמן?
למי היה כוח?
למי היה מה להגיד?
כלום.
אבל התגעגעתי.
אז אני כאן.
לא מבטיח.
אנסה.
התכונה החשובה ביותר למי שרוצה לכתוב היא התמדה ודווקא את זה אין לי.
אבל יאוש יש. למכביר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה